פתח דבר.
 
בחודש יוני 2007 פנתה אלינו משפחת אבנר ומזל ברנאי ממושב שדה יעקב בעמק יזרעאל, בבקשה לגייס עבורה מימון בנקאי. מטרת המימון הייתה  לסלק חוב לאחד בנקים. משפחת ברנאי נקלעה למצוקה כלכלית קשה, עקב נסיבות מיוחדות המפורטות בכתבה זאת, והמימון נדרש בדחיפות, כדי להימנע ממימוש נחלתם ואבדן עמל חייהם וביתם.
 
במהלך הטיפול בגיוס המימון, תוך לימוד פרטי המקרה, הכרנו משפחה חמה, שראשיתה בעלייה של ראשית שנות השלושים מגרמניה ("העלייה החמישית"), המשכה בהתיישבות העובדת בעמק (זה "העמק שהוא חלום") ושלוחותיה באקדמיה. פגשנו עורכי דין משני צידי המתרס, שגילו חשיבה יצירתית וסבלנות אין קץ. למדנו על שופט מחוזי, קפדן, מלומד ובעל לב. הכרנו כונסת רשמית במשרד המשפטים, נבונה ורגישה. ואנו, שבאנו מתוך עולם הבנקאות והיינו שם עשרות שנים, שמחנו להיווכח כי בתוך המגוון הרחב של אישים ותאגידים, בצד המקצוענות והביורוקרטיה – קיימת גישה אנושית.  הדבר  נגע  ללבנו  ולא  חסכנו  מאמץ, חרף המכשולים והקשיים בהם נתקלנו, לסייע למשפחת ברנאי.
 
הכרנו ידידי משפחה ועובדי ציבור שלא נלאו מלסייע ובעיקר – חשנו אוירה של רצון ותמיכה .
 
עורך הדין שמונה לפי בקשת הבנק (להלן: "הבנק הנושה") ככונס נכסים, סיפר לנו- משהסתיים כל הסיפור בסוף טוב, כי את מכתב הסיכום שכתב לבנק  סיים במילים: "אפשר גם אחרת!"
 
אני מביא בזה את הסיפור הזה מן החיים – כפי שהתרחש.
                                                                                                     
א. מבוא.
 
זהו סיפור פשוט על אנשים שנקלעו למצוקה ונחלצו ממנה, בעזרתנו, אנו שמכונים בתואר הסתמי "יועצים למימון" או "יועצים למשכנתאות". תוך גילויים של הקשבה, הבנה, יכולת מקצועית וזהירות עסקית, יחס אנושי ופתרונות יצירתיים, חילצנו אנשים מסף הכיליון הכלכלי והאישי. אני מאמין כי עוד רבים ישנם כמו הסיפור הזה, אך מטבע הדברים סיפורים כאלה אינם רוכשים כותרות. אני סבור כי לסיפור הזה יש לתת במה פומבית. זהו סיפור המוכיח, כמה חשובה – בד בבד עם הגישה העסקית, ראיית הצד האנושי שמאחורי כל פנייה, בקשה או התרחשות.
      
לבנקים ולמוסדות הציבור פנים רבות. אנו רואים פנים אלה, המופיעות מול עינינו מבעד לאשנבים, או מעבר לשולחן המנהלים, או כחתימה על מסמך רשמי: מאחורי פנים אלה חי ונושם ומקשיב וחושב אדם כמוני וכמוך, אדם המנסה למלא את תפקידו כראוי. הוא מקשיב ומבין, מחפש פתרון לסוגיה שהעמדת בפניו, קלה כחמורה. בוחן את הנתונים, מפלס דרכו בסבך הוראות והנחיות, סמכויות, חוקים ודינים.  בדרך כלל אנו נוהגים להעריך את הממסד לפי מידת מעשיו או מחדליו. לא תמיד עובדי הציבור ופקידי הממסד הציבורי והעסקי מסבירי פנים לטעמנו. במהלך המרוצה המטורפת של חיינו המודרניים, לא תמיד אנו נעצרים להשקיף ולבחון את האירועים נכוחה. אז עכשיו, אחרי שנים רבות שהיינו גם שם – כבנקאים, וגם כאן, מנגד - כלקוחות וכנציגים של לקוחות, אנו רוצים לומר מילים טובות על המערכת הבנקאית ועל רבים אחרים, שופטים, עורכי דין, בני משפחה, עובדי ציבור ונבחריו - שעמדו כחומה איתנה למלא את תפקידיהם ושליחותם, כראוי וכנדרש, אבל אחרת.
 
עשרות שנים בשירות הציבור, במגזרים שונים, לימדו אותנו לבחון היכן ניתן, על ידי עקשנות, דביקות,  ידע  מקצועי,  ניסיון  מצטבר,  תושייה  ורצון  טוב, לסייע לאנשים הקוראים לעזרה מתוך מצוקתם. כוחות משותפים וחשיבה יצירתית, תוך שיתוף פעולה ונחישות, מביאים פתרונות – ולאו דווקא בדרך הקשה.
 
רצון ונחישות למציאת פתרון, תוך תהליך קבלת החלטות מקצועי, המשולב ברצון לפתור בעיה, במקום לדחותה על הסף (מה פשוט יותר מלומר: "לא"), פתרון שניתן ע"י מנהלים בכירים וזוטרים, בסיוע פקידים בכל הדרגים והתפקידים, ידידים ובני משפחה, מאפשר לאנשים שמזל רע או מהלך שגוי ואולי המקרה העיוור, הביא אותם  לכלל מצוקה - להמשיך להיות יצרנים ונותן בידיהם את העוז והכוח להמשיך את חייהם ופעלם בכבוד וגם להיות אסירי תודה.
 
אני סבור כי מתן פומבי לאירועים שיתוארו להלן, יהיה בו עניין לציבור. הסיפור האמיתי והאנושי הזה נועד להצביע על אנשים יפי נפש, הממלאים תפקידים מקצועיים ברמות שונות במערכת הבנקאית, המשפטית, הציבורית ובהתיישבות העובדת.  אנשים שהוכיחו  כי מאחורי עובד ציבור מקצועי וחמור סבר, או מאחורי נותן שירות מחוץ למערכות הפורמאליות, שוכנת לה גם נשמה.  
 
האירועים המובאים כאן עוסקים באנשים, מלח הארץ, שהנסיבות הביאו אותם לכלל מצוקה. אנשים שקראו לעזרה וחשו כטובעים. אנשים שהם והוריהם לפניהם רקמו רקמה מרתקת של סיפור חיים מן התחום הלאומי, הכלכלי והאישי.  ללא החשיבה היצירתית של כל המעורבים בפרשה זו והרצון הטוב, לא היה נמצא למצוקתם פתרון ונפילתם אל התהום העמוקה של חוסר כל הייתה בלתי נמנעת.
 
חשוב שנזכור כולנו:    א פ ש ר    ג ם     א ח ר ת.      
 
ב. קצת היסטוריה.
 
עדינה ואורי ברנאי, זוג צעיר שזה עתה נישא,  עלו ארצה מגרמניה בסתיו 1932. המשפחה  הצעירה התיישבה תחילה ברמתיים שבשרון ונטעה שם פרדס. כעבור שנה הצטרפה למקימי מושב העובדים הדתי הראשון בעמק יזרעאל, שדה יעקב. מושב שדה יעקב, המשתייך לתנועת "הפועל המזרחי",  עלה  על  הקרקע   בשנת  1927,   באדמות   שייך – אברק  (לימים  גבעות זייד),  בעמק יזרעאל, בין המושבים נהלל וכפר יהושע מדרום-מזרח, לבין אדמות קבוץ אלונים והעיר קריית טבעון מצפון-מערב. אלה אדמות העמק הפוריות במיטבן.
 
בשנת 1941 נולד בנם הבכור- יעקב. בנם השני, אבנר, נולד בשנת 1943. שני הבנים נרתמו לעבודת המשק החקלאי המעורב כבר מגיל צעיר. מעיד אבנר כי "העבודה במשק הייתה קשה מאד. היום, במבט לאחור, זו הייתה ממש עבודת פרך. כולנו נרתמנו למשימות המשק. אמי עשתה את עבודות המשק הקשות ככולנו, ככל נשות העמק, בצד עבודות הבית. היא הייתה גם מטופלת בשתי נשים מבוגרות שעלו עם הורי מגרמניה, האחת סבתי – אם אבי, והאחרת אחותה הרווקה. אבא הסתגל בהדרגה לעבודת האדמה והפך לחקלאי מן השורה".
 
מוסיף אבנר: " צריך לדעת כי הורי, שהיו אנשים חדורי התרבות היהודית המרכז אירופית, הגיעו מעולם אחר. פרנסתם בגרמניה הייתה ממסחר. עולם העבודה החקלאית היה זר להם. הם למדו אותו בדרך הקשה. אנו הילדים, בני העמק, נולדנו וגדלנו לתוך עבודת האדמה  והמשק  החקלאי  המעורב ואהבנו אותה. ראיתי את ייעודי בהמשך קיומו ופיתוחו של המשק החקלאי במושב. אחי יעקב היה איש הגות וספר מנעוריו, אך יחד נרתמנו כילדים וכנערים לעבודות המשק ועזרנו בהחזקתו כבר מגיל צעיר. כדי שתהייה רציפות בעזרה להורים בעבודות המשק, משהתגייס אחי הבכור יעקב לצה"ל, דחיתי אני את גיוסי בשנה והתגייסתי עם שחרורו.".
 
"עם שובי מתקופת שירותי בצה"ל, נפרדו דרכינו.  יעקב פנה למסלול אקדמי, והגיע למעלת פרופסור  מן  המניין  באוניברסיטת  חיפה,  בחוגים לתולדות ישראל וללימודי ארץ ישראל, וכראש האקדמי של ספריית האוניברסיטה. לימים נישא למרים ברנאי,  עובדת בנק בכירה לשעבר. יעקב ומשפחתו מתגוררים בחיפה".
 
ג. משק אבנר ומזל ברנאי.
 
"אני נשארתי במשק ועם הזדקנותם של הורי, הוטל ניהולו עלי – אומר אבנר ברנאי. היו לנו במשק רפת חלב, לול, פלחה וירקות. במהלך השנים ייעלתי את עבודות המשק ועשיתי מהפכה בענפיו. חיסלתי את הרפת ופיתחתי את ענפי הפרחים, הירקות והלול לפיטום.  בשנת 1966 נשאתי לאשה את מזל, בת מושב אורה שבהרי ירושלים. נולדה לנו בת, אורית, שהיא כיום אם לשתי בנות תאומות, נכדותינו. מזל עבדה שנים רבות כעובדת סוציאלית בעיריית מגדל העמק. בשתים עשרה שנות עבודתה האחרונות כיהנה כמנהלת מחלקת הרווחה של העיר.   אבא  נפטר בשנת 1969 והוא כבן 61 שנה. אמא האריכה ימים אחריו, הגיעה לשיבה טובה ונפטרה בגיל 92".
 
 " לאחר מלחמת יום הכיפורים התמקדתי, תוך בחינה עסקית של השוק, בגידול ירקות. תוך מספר שנים הגענו למשק גדול ומפואר של כ- 1,500 דונם גידול ירקות במחזורים שנתיים. התמחינו בגידול ירקות עלים, כרוביים וחסה, וכן בגידולי בצל ואבטיחים. חתמנו על הסכמי שיווק עם משרד הביטחון ורשתות השיווק. פיתחנו שווקים לאוכלוסיה ביהודה ושומרון. המשק שגשג וראינו ברכה בעמלנו".
 
משק ברנאי היה מתחילת שנות השבעים ועד לחודש ספטמבר 2004, גדול יצרני החסה בישראל. משק זה היה ספק בלעדי של ירק החסה לחברת "קטיף" בע"מ, חברת בת של חברת ”שופרסל". במכתב הערכה לאבנר ברנאי מינואר 1992 מעיד מנכ"ל חברת "קטיף", מר חיים אלקן: "ברצוני להביע את מלוא הערכתי על המסירות שהפגנת בימי הגשם הסוערים. דאגת להביא את תוצרתך לחברת "קטיף", כדי לספק תוצרת טרייה לציבור לקוחותינו, גם בימי גשם סוערים אלה. כחקלאי ידוע לי כי משימה זו אינה קלה. כדי להביא את התוצרת חייב היית להתבוסס בגשם, בבוץ ובקור העז.  סָפָּק טוב נבחן בעיקר בזמנים קשים. בימים אלה עמדת בהם בכבוד".  
 
משק ברנאי סיפק חסה וירקות אחרים לרשתות ולשווקים נוספים. בין היתר היה ספק ראשי של משרד הבטחון בתחום זה והוא בעל  "רשיון  למסחר  סיטוני"  מאת  משרד  החקלאות ואישור משרד הביטחון להיכלל ב"רשימת הספקים המוכרים" לזרועות הביטחון.
 
משק ברנאי נוהל על ידי אבנר ברנאי בהיקף גדול. אבנר ברנאי הקים, הפעיל וניהל חברה לייצור, גידול ושיווק ירקות  בשם "אבנר ברנאי ירקות מובחרים" בע"מ. במשק גוּדלו ושווקו בהיקפים גדולים של קרוב ל- 2000 דונמים חסה, בצל, ברוקולי, כרוביים ואבטיחים. במשך כל שנות פעילותו, למעלה משלושים שנה, נוהל המשק למופת והתחייבויותיו הכספיות שולמו במועדם ובדייקנות. כמאמר אבנר:  "המשק שגשג וראינו ברכה בעמלנו".  
                                                                 7
אנו מוצאים במכתב מיום 11.9.2001 מאת ועד המושב שדה יעקב בין היתר את הדברים הבאים: "הרינו לאשר שברנאי אבנר הינו דור שני במשק חקלאי. המשק הנ"ל משק משגשג מבחינה כלכלית ומושתת על גידול ירקות ופירות, כ- 2,500 טון בשנה. ברנאי אבנר משווק תוצרתו לרשתות השיווק ולשווקים אחרים".
 
במכתב אחר מיום 12.2.2007 כותב נדב ז"ק, מזכיר האגודה החקלאית שדה יעקב:  "אני החתום מטה משמש כמזכיר האגודה החקלאית בשדה יעקב וכן עוסק בחקלאות מזה 27 שנה במשקִי בשדה יעקב. אני מכיר את אבנר ברנאי מזה שנים רבות. בשנות השמונים עבדתי במשק ברנאי כמנהל עבודה עצמאי במשך שבע שנים רצופות. במסגרת זאת הייתי מעורב בניהול המשק הנ"ל, שהיה אז גדול יצרני החסה בישראל. המשק נוהל על ידי אבנר ברנאי בהיקף גדול וייצר חסה, ברוקולי ואבטיחים בהיקף של מאות דונמים לכל גידול.
 
"לאורך כל תקופת היכרותי עם אבנר והמשק, תמיד שולמו כל התחייבויותיו במועד. אבנר היה המנהל והבעלים, אך תמיד היה מעורב גם בעבודה השוטפת היומיומית בשדה ובבית האריזה, כמו גם בנהיגה על המשאיות. בתקופת עבודתי עם משק ברנאי היו בו שלוש משאיות להובלת היבול לשווקים וארבעה טרקטורים לעיבוד השטח".   
 
ד. שלושת המכות.
 
ואז באו המכות, בזו אחר זו.
 
 בתקופת "אינתיפאדת אל אקצה" נפגעה פעילותו התקינה של המשק. נוצר מחסור בעובדים והשווקים הצטמצמו. הגידולים העיקריים במשק, חסה, בצל  ואבטיחים,  נפגעו  קשה.  ענף המזון המוסדי – מסעדות ובתי מלון, הצטמק. ענף האבטיחים, שכ- 30% ממנו נמכרו בשטחים, קרס. המשק סבל קשות, הביקושים ירדו ועמם גם המחירים.
 
בשנת 2004 נאלץ אבנר להיעזר בקבלת אשראי בנקאי. הוא ביקש וקיבל מאת בנק הפועלים, הלוואה בסכום של מיליון ₪, לתקופה של  10 שנים, שפירעונה הובטח ברישום שעבוד (משכנתא ראשונה) על הנחלה במושב שדה יעקב, ובתזרים השוטף של ההכנסות. בכך הובטחה הזרמת מימון זול יותר למשק. השעבוד נרשם כחוק בלשכת רישום המקרקעין.
 
ביום 1.9.2004 נתקף אבנר ברנאי בהתקף לב. נסיון צינתור לסריקת העורקים הכליליים ולהרחבתם, לא עלה יפה. אבנר הוזעק לחדר הניתוח, לניתוח לב פתוח.  במהלך הניתוח חלה הסתבכות. תוך ביצוע ניתוח הלב, קרסו מערכות בגופו והוא שקע בתרדמת שנמשכה מספר חודשים. במשך כל תקופה זו היה אבנר מונשם בעזרת מכשור רפואי והיה חשוב כצמח. הצלתו באה לו מידיו האמונות של מנהל המחלקה לשיקום נשימתי בבית החולים תל השומר, ד"ר אריה וולנר, והוא ראוי להוקרה ולציון מיוחד.
 
העדרו של אבנר, שהיה הרוח החיה בהפעלת המשק וניהולו ובשיווק התוצרת, השפיע על הפעילות העסקית התקינה.  מזל ואורית ברנאי, האם והבת, בעזרת אחיו יעקב ברנאי ורעייתו, ובשיתוף חברים במושב שדה יעקב, באגודה החקלאית ובמועצה האזורית, הפעילו בהתנדבות את  המשק  בהעדרו, והמשיכו בגידול ובשיווק הירקות, כמתחייב מחוזי השיווק שנחתמו עם גורמי השוק השונים.  
 
בעוד אבנר רתוק למיטתו, הונחתה המכה השלישית: במהלך קיץ שנת 2004 שתל אבנר ברנאי, יחד עם קבוץ שריד השכן, באדמות הקבוץ, שטחים נרחבים של חסה. במחצית השנייה של חודש ספטמבר 2004 הבשילה החסה, ומשפחת ברנאי, בהעדרו של אבנר, יחד עם קבוץ שריד, החלו לאסוף ולשווק את החסה לשווקים, כפי שהתחייבו.
 
ביום 20.9.2004 גילו בני משפחת ברנאי ואנשי קיבוץ שריד, כי כל שטחי החסה ושטחים סמוכים נוספים, נפגעו מחומר ריסוס רעיל, שהיה מיועד לריסוס שדות הכותנה של קבוץ שכן. בדיקת שמאי העוסק בהערכת נזקים בחקלאות העלתה, כי חברה ישראלית העוסקת בריסוס שטחים חקלאיים ובהדברת מזיקים מן האויר, פגעה  בעת  ריסוס  שדות  הכותנה  של  הקיבוץ  השכן,  בשטח  החסה המשותף למשק ברנאי ולקיבוץ שריד. באירוע זה הושמד השמדה מוחלטת יבול החסה של עונה שלימה, יבול שהיה מוכן לקטיף ולשיווק, ושטחים נוספים ניזוקו. חברת הריסוס, חברת הביטוח שלה והקיבוץ השכן התנערו מאחריותם לנזק שנגרם למשק ברנאי ולקבוץ שריד והאשימו באירוע את הרוח... מתנהלת תביעת נזיקין משפטית בעניין זה.
                                                                  9
מעיד מר נדב ז'ק, מזכיר האגודה החקלאית שדה יעקב: " אירועים אלה גרמו לתגובת שרשרת, אשר הביאה לקריסת המשק המפואר שאבנר ברנאי בנה במו ידיו, במשך עשרות שנים של עבודה קשה ומפרכת. חודשים לאחר קריסת המשק, לאחר קומו ממיטת חוליו, עשה אבנר כל מאמץ לעמוד בתשלומים השוטפים לאגודה, כמו תשלומים עבור צריכת מים, הוצאות כלליות, דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל וחובות המשק".      
 
אומר אבנר: "אני לא הייתי שם כדי לשקם את המשק, והמשק קרס. כאן החל הבנק, שהיה "נושה מובטח", להפעיל אמצעי אכיפה". אבנר חזר לביתו ולמשקו, לאחר כארבעה חודשי אישפוז, כשהוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה לצמיתות בדרגת אי כושר של 75%, והחל במאבק הישרדות.    
 
ביום 14.8.2005 מונה עורך הדין אילן מירון מעפולה, על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ועל פי בקשת הבנק, שהיה נושה מובטח במשכנתא ראשונה, ככונס הנכסים של משפחת אבנר ומזל ברנאי במושב שדה יעקב. ביום  13.5.2007 הוצא כנגד משפחת ברנאי על ידי רשות ההוצאה לפועל בנצרת צו פינוי הנחלה. ניתנה למשפחת ברנאי הודעת פינוי ליום 27.6.2007.
 
ביום 3.6.2007 פנה  מר אבנר ברנאי לראשונה אל הח"מ, עודד איתן ומיכאל מילר, "איתן-מילר יועצים למימון", בבקשת עזרה.   בו ביום נפגשנו עמו לראשונה.
 
פרטים על פעילויות "איתן-מילר יועצים למימון", ניתן למצוא באתר האינטרנט שלנו, שכתובתו:    www.eitan-miller.co.il   .
                                                                10
ה.המשימה.
 
בפגישתנו סקר מר אבנר ברנאי את השתלשלות העניינים, כפי שבאה לידי ביטוי בעמודים אלה.   נתבקשנו לגייס עבורו במערכת הבנקאית את הסכום של 1,100,000 ₪, הדרוש לסילוק חובו לבנק הנושה. מר אבנר ברנאי ציין, כי כבר ניסה את כוחו בגיוס הסכום הדרוש במערכת הבנקאית וללא הצלחה, וכי הוא, בני משפחתו ועורך הדין המשפחתי, אשר היפנו אותו אלינו, אינם אופטימיים וכי אנו תקוותם האחרונה. אמרנו לו כי אין אנו מבטיחים אלא טיפול ענייני ומקצועי, בנחישות ובעקשנות. כן ביקשנו להמציא לנו בדחיפות את כל המסמכים הנוגעים בבקשה, כדי שנוכל להציגם בפני בנקים בחשיפה ובשקיפות מלאים. הדגשנו כי חשיפה וגילוי מלאים, יאפשרו לבנקים לקבל החלטה נכונה. הסברנו כי חובתנו לעשות זאת, אפילו אם בחשיפה המלאה כלולים פרטים, העלולים להביא את הבנקים לידי דחיית הבקשה למשכנתא. 
 
תחילה היה עלינו לסקור את המצב המשפטי, לעמוד על כוונות הבנק הנושה ועל לוח הזמנים שהוא מעמיד לרשותנו לצורך גיוס המימון הדרוש. כן היה עלינו לקבץ את עשרות המסמכים הדרושים להכנת תיק הבקשה להלוואה, אשר יוגש לבנקים, למיינם לפי נושאים ענייניים ולהכין את מכתב הבקשה להלוואה, המפרט אותה לפרטיה. היה עלינו לבחור את אלה מבין הבנקים, אשר בשיחות מוקדמות יגלו נכונות  לבחון את הבקשה. מר ברנאי קיבל לידיו את רשימת המסמכים הדרושים לשם הכנת תיק הבקשה להלוואה.
 
מר ברנאי נתגלה כאדם מאורגן, מסודר ושקדן. תוך ימים ספורים המציא לנו את המסמכים שנדרשו. נגשנו ללימוד החומר והכנתו להגשה, לא לפני שקיימנו פגישת היכרות עם עורך הדין המייצג את משפחת ברנאי, עו"ד אייקו פרי מעפולה, אשר סקר בפנינו את המצב המשפטי. עמו קיימנו ביום 21.6.2007 פגישה משותפת במשרדו של כונס הנכסים, עורך הדין אילן מירון מעפולה.  מטרת הפגישה  הייתה היכרות הדדית וקבלת ארכה  מספקת לארגון הבקשה להלוואה, הכנתה להגשה, איתור הבנק המממן ומתן שהות למנהלי בנק זה ללמוד את הבקשה, לבחון אותה ולהביאה לדיון ולהחלטה בפני מוסדותיו.
                                                                 11
במהלך הפגישה מצאנו, כי קיים בקרב כל הנוכחים, ובכלל אלה אצל כונס הנכסים עו"ד אילן מירון, רצון משותף למצוא פתרון בלתי כפוי ובהסכמה. סוכם כי, כפוף להסכמת הבנק הזוכה, ישלם ברנאי את הסך 1,200,000 ₪, לסילוק מלא וסופי של כל התחייבויותיו לבנק הנושה, מתוכו ישולמו 150,000 ₪ לאלתר, מכספי המשפחה התומכת, 50,000 ₪ יינתנו בהמחאת זכות ל"תנובה"  מתוך המגיע לברנאי מחברה זו ועוד  1,000,000 ₪ ישולמו עד תום תקופת הארכה, באמצעות הלוואה בנקאית שמבקשים בני משפחת ברנאי לקבל, כנגד שעבוד הנחלה בשדה יעקב. ניתנה ארכה שנראתה מספקת לטיפולנו לגיוס המימון הבנקאי הדרוש. סוכם כי צו הפינוי יבוטל.
 
כן סוכם כי הבנק הנושה וכונס הנכסים ימציאו לבנק המממן, לאחר אישור הבקשה למשכנתא ולאחר שיתקבלו  הסך 150,000 ₪ והמחאת הזכות כאמור לעיל,  "מכתב כוונות", בו ייאמר כי  לאחר קבלת הסך 1,000,000 ₪, כנגד רישום משכנתא שנייה על הנחלה, תבוטל המשכנתא הראשונה הרובצת על הנחלה לטובתו וייסגר תיק כינוס הנכסים.
 
ו. הערך הכלכלי והסטטוס המשפטי של הנחלה ("הבטוחה הנכסית") ושל  הלווים.
 
נחלת ברנאי בשדה יעקב כוללת את חלקה א' הרשומה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת בחכירה לדורות והיא בת כ- 19 דונם. לנחלה כולה (חלקות א' ו-ב') זכויות מים מלאות. חלקה ב' היא קרקע חקלאית החכורה בחכירה חקלאית ממינהל מקרקעי ישראל. היא כוללת 85 דונם וצמודה ברצף לחלקה א'. על חלקה א' בנויים שני בתים צמודי קרקע, המשמשים את בעלי הנחלה ואת הבת הממשיכה ומשפחתה, 3 דירות מגורים נוספות להשכרה לעובדים, רפת, סככות אריזה ועבודה ובית קירור.
 
שווי חלקה א' בלבד בנחלה, כביטחון לאשראי בנקאי, על פי שמאות תקפה של שמאי מוסמך, לאחר הפחתות למסים ולמימוש מהיר, הסתכם בסכום של כ- 400,000 $ (כ- 1,700,000 ₪ ליום השומה). הנחלה ובה חלקה א' היא חלק ממושב שדה יעקב, בשטח שיפוט המועצה האזורית עמק יזרעאל. הזכויות בחלקה א':  חכירה לדורות, מיום 3.4.1997, לתקופה של 49 שנים, המסתיימת ב- 30.9.2038. החוכרים הם: אבנר ומזל ברנאי, בחלקים שווים.
                                                                
ז. המצב המשפטי של חלקה א' בנחלה, של החלקות החקלאיות ושל הלווים:
 
ביום 8.1.2004 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, משכנתא ראשונה ללא הגבלת סכום לטובת בנק הפועלים, על כל החוכרים. ביום 14.8.2005 נרשם בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, בקשר לאותו חוב ולבקשת הבנק הנושה, צו בית המשפט הנ"ל, לניהול הנחלה ע"י כונס הנכסים, עו"ד אילן מירון.  לא נרשמו עיקולים כלשהם, הערות אזהרה או שעבודים נוספים על הנחלה.
 
על פי החלטת המשפחה נקבע, כי בהתחשב בנסיבות ובמצב בריאותו של אבנר, תהייה הבת הממשיכה אורית הלווה הראשית, וכי הנחלה על כל זכויותיה תועבר על שמה, ללא תמורה. תהליך העברת הזכויות הוא תהליך ממושך, ולפיכך ביצוע ההלוואה לא יהיה תלוי בתהליך זה והוא ייעשה בעתיד – כפוף למשכנתא.  ההורים והבת חתמו על תצהירים להעברת הזכויות, כמתחייב בחוק.
 
אומרת הבת אורית: "אני מקבלת על עצמי את רכישת נחלת הורי ללא תמורה ומתחייבת להפעילה מחדש בעתיד, ולנצל את משאביה העיקריים – מים, קרקע, אקלים ושווקים, הכמהים לירקות האיכותיים של אבא. בהדרכת אבא שהוא מומחה חקלאי מוכר, אמשיך להשכיר את המבנים הבנויים על הנחלה ולהכשיר את הנחלה להפעלה מחדש. ההכנסות הקיימות כבר כיום, מהשכרת הנכסים ומהכנסות אישיות, דיים לשלם את התשלומים החודשיים על חשבון פירעון המשכנתא ולקיים אותנו בכבוד. המשכנתא נועדת כאמור לשחרר את הנחלה מן החובות והכינוס, שהם תולדה טרגית של הנסיבות".
 
נקבע כי אבנר ומזל ברנאי יהיו לווים נוספים, הואיל וההלוואה תתבצע בעודם רשומים כבעלי הזכויות בנחלה והם, יחד עם בתם, מקיימים משק בית משותף.  הוּכחה יכולת החזרמספקת של הלווים, מכל המקורות.  
 
מעמדם המשפטי של אבנר ומזל ברנאי: ביום 26.2.2007, התקיים בבית המשפט המחוזי בנצרת דיון בבקשת אבנר ומזל ברנאי להכריזם כפושטי רגל. לדיון זה הוגש "תסקיר מטעם המנהל המיוחד". המנהל המיוחד מונה לתפקידו ביום 7.5.06 על ידי כונס הנכסים הרשמי, בעקבות מתן צו כינוס נכסי ברנאי שניתן ביום 29.3.06. התסקיר פירט את הנסיבות, שהביאו את אבנר ומזל ברנאי (החייבים) לקריסה כלכלית.  בתסקיר נאמר בין היתר, לגבי כל אחד מהחייבים, שהמנהל המיוחד בדעה, כי החייבים נקלעו למצב הכלכלי בתום לב, וניתן אף לומר כי הטרגדיה אליה נקלעו, כתוצאה מניתוח הלב ואשפוזו של אבנר למשך תקופה ארוכה במצב של חוסר הכרה, וריסוס גידולי החסה בחומר רעיל, גרמו לשיתוקה של חברת "אבנר ברנאי ירקות מובחרים" בע"מ ולקריסתם הכלכלית של החייבים. לדעת המנהל המיוחד, יש לקבל את בקשת החייבים ולהכריז עליהם כפושטי רגל.
 
לדיון הנ"ל הוגשה חוות דעת עורכת הדין בתיה שחר, באת כח הכונס הרשמי. בחוות דעתה אימצה ב"כ הכונס הרשמי את מסקנות הכונס המיוחד. ב"כ הכונס הרשמי הייתה בדעה, כי ניתן להכריז על החייבים כפושטי רגל ובד בבד להורות על מינויו של המנהל המיוחד לנאמן בתיקי פשיטת הרגל. ב"כ הכנ"ר אמרה בעת הדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת: "הגשנו חוות דעת משותפת על החייב ואשתו. אנו מצטרפים למסקנות המנהל המיוחד. אני סבורה שעקב הנסיבות המאוד חריגות שקרו לחייבים, ייתכן שיש מקום אפילו ליתן להם הפטר לאלתר, בהתחשב בגילם. אלה היו נסיבות מאוד אומללות שגרמו לקריסתם".
 
השופט המחוזי, כבוד השופט שאהר אטרש, הכריז על החייבים, לנוכח עמדת המנהל המיוחד ועמדת ב"כ כונס הנכסים הרשמי,  כפושטי רגל. בד בבד עם הכרזתם כפושטי רגל, עשה בית המשפט,  בשל העדר תועלת לנושים ובשים לב לנסיבותיהם המיוחדות והחריגות של החייבים, שימוש בסמכותו על פי סעיף 18 ח (א) (3) לפקודה, ונתן לחייבים הפטר מיידי מחובותיהם, למעט חובותיהם לבנק הפועלים, המובטחים במשכנתא ראשונה על נחלתם. בית המשפט הורה על ביטול כל המגבלות שהוטלו על החייבים במסגרת צו הכינוס.  כך נסללה הדרך לאישור הבקשה למשכנתא.
 
ח. הבנק הבינלאומי – הגשת הבקשה ואישורה העקרוני.
 
תיק הבקשה הושלם ונכרך. ביום  10.7.07 הוגשה הבקשה להלוואה למספר בנקים, אשר גילו נכונות עקרונית לעיין בה, ללא כל התחייבות לאשרה. הכנת התיק חייבה קיבוץ עשרות מסמכים כספיים ומשפטיים ומיונם.  
                                                              
במכתב ההפניה שלנו לבנקים, פורטה הבקשה ונאמר בה בין היתר:
 
"המביאים בקשה זו לדיון מבקשים לציין את נכונותם של כל הגורמים, המכירים את נסיבות המקרה, לסייע ולעזור למשפחת ברנאי בפתרונות ריאליים. בהם יצויינו עורך הדין אייקו פרי, המייצג את משפחת ברנאי במציאת פתרונות יצירתיים וברצון טוב, עורך דין אילן מירון, שמונה ככונס הנכסים על פי בקשת הבנק הנושה, מזכיר הישוב, רב הישוב, ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, גזבר המועצה האזורית, בתי המשפט, הבנק הנושה ורבים אחרים.
 
"ההכנסות השוטפות מהשכרת המבנים והשימוש בקרקעות הנחלה, הכנסות הלוֹוָה עצמה והכנסות הוריה, דיין לשלם את התשלומים החודשיים על חשבון פירעון המשכנתא ולפרנס את המשפחה בכבוד. - - -
 
"זוהי בקשה לא שגרתית, של אנשים בלתי שגרתיים, שניתן להגדירם בפשטות כ"מלח הארץ". אנשים אשר נקלעו לקשיים כלכליים, עקב התדרדרות במצב בריאותו של אבי המשפחה, שהייתה כרוכה בסכנת חיים, ועקב צירוף נסיבות "מאוד חריגות ומיוחדות", כמאמר בית המשפט המחוזי בעת הדיון בתביעת הבנק הזוכה לפירעון חובם לבנק זה.
 
"בהתחשב בשווי הבטוחה הנכסית ובשיעור המימון המבוקש, שהוא נמוך יחסית לשווי הנכס, ביכולת ההחזר הניכרת, ביושרם של המבקשים, בנחישות שגילו ופעלו להסדיר את תשלום התחייבויותיהם, בתכניות המבקשת הראשית והוריה לחדש את פעילות המשק החקלאי – בתחומים בהם התמחה והצליח כלכלית ובכספי הפיצויים הצפויים למבקשים מן הגורמים שגרמו לקשיים שהיו – נהיה אסירי תודה לכם אם תאשרו את הבקשה. יכולת ההחזר הקיימת – הדגשנו – מבטיחה את הפירעון השוטף והסדיר של ההלוואה".
 
בין הבנקים להם הגשנו את הבקשה היה בנק לא גדול, אשר כבר איננו קטן – הוא הבנק הבינלאומי. מניסיוננו ידענו,  כי בנק זה שומר על אופיו האינטימי בגישתו ללקוחותיו ובשירות הניתן להם, תוך הקפדה על איכות מקצועית גבוהה. את הבקשה הגשנו למנהלת מדור המשכנתאות באגף המשכנתאות, בהנהלה הראשית של הבנק, ולמנהל הכללי של האגף, מר יגאל פלדבוי. מדור המשכנתאות הוא האחראי על קבלת הבקשות, על בחינתן ואישורן ועל ביצוע ההלוואות.
 
הסברנו למנהלת המדור בפגישתנו עמה את פרטי הבקשה והבהרנו את הנסיבות המיוחדות אליהן נקלעו המבקשים. הואיל והבקשה הוגשה בצורה מסודרת וממודרת, ובשים לב לארכה שקיבלנו מאת הבנק הנושה ומאת כונס הנכסים, ביקשה מנהלת המדור שהות קצרה ללימוד יסודי של הבקשה, לגיבוש המלצותיה והגשתן למנכ"ל אגף המשכנתאות לשם קבלת החלטה עקרונית.
 
אנו חייבים לציין כי מנהלת המדור גילתה כבר בשלב זה ולאורך כל תהליך הביצוע, הבנה, רגישות ובקיאות בפרטים. ביום 11.7.07 הודיעה לנו כי הבקשה אושרה עקרונית על ידי המנהל הכללי של האגף, וכי על המבקשים לפנות לסניף הנוח להם, לשם קבלת הנחיות ותדריך מפורט לביצוע ההליכים הדרושים.
 
המבקשים בחרו, לשם ביצוע ההלוואה, בסניף דניה של הבנק הבינלאומי בחיפה. ביום 16.7.07 נפגשנו,  יחד עם אבנר ברנאי, עם יועצת המשכנתאות של הבנק הבינלאומי  בסניף זה.   חובה עלינו לציין, כי גם כאן נוצרה בינינו לבין יועצת זו שפה מקצועית משותפת. שוב נוכחנו כי בנק המטפח בקרב עובדיו, בכירים כזוטרים, בקיאות ברמה גבוהה וקפדנות בפרטים, בצד יכולת ביטוי בהירה וסבר פנים יפות, זכאי לכל שבח.
 
היועצת מסרה לידיעתנו את פרטי האישור העקרוני של הבקשה, ובכלל אלה את תנאי הביצוע של ההלוואה. באותה שיחה גיבשנו את מסלולי ההלוואה הרצויים ונמסרו לנו שערי הריבית שיחולו על ההלוואה בכל מסלול, כפי שנקבעו על ידי הנהלת הבנק. נמסר לאבנר ברנאי תדריך  ובו פירוט הליכי ביצוע ההלוואה. הובהר כמקובל, כי לאחר השלמת ההליכים הכרוכים בביצוע ההלוואה, יועבר תיק ההלוואה לבחינת המסמכים ולבדיקת ההליכים בהנהלה הראשית, ואם הכל יימצא תקין, יינתן האישור הסופי לביצוע. הביצוע ייעשה על ידי העברה בנקאית לחשבון הבנק הנושה. נקבע מועד לשבוע העוקב, בו יהיה על הלווים אבנר, מזל ואורית ברנאי להגיע לסניף המבצע, לשם חתימה על הסכם  ההלוואה  ונספחיו ולשם קבלת שטרי המשכנתא ורישומה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת.
 
ט. בעיות ופתרונן .
 
אחד הפרקים בתיק הבקשה, אשר הוגש על ידינו לבנק הבינלאומי, התייחס לסוגיית המעמד המשפטי של  המבקשים אבנר ומזל ברנאי, אשר הוכרזו כפושטי רגל ובו זמנית ניתן להם ע"י בית המשפט המחוזי בנצרת מעמד של הפטר חלוט. בפרק זה כללנו את התסקיר מיום 7.2.07 מטעם המנהל המיוחד בתיק פשיטת הרגל של ברנאי אבנר ומזל, אשר פירט את ההליכים שבוצעו בתיק זה, תיאר את עיסוקיהם של המבקשים, פירט את חובותיהם, את הסיבות לכישלונם הכלכלי, את נכסיהם המשועבדים לנושה מובטח והמליץ במסקנותיו לקבל את בקשות החייבים להכריז עליהם כפושטי רגל.
 
כן כללנו בפרק זה את חוות הדעת מיום 11.2.07 של באת כוח הכונס הרשמי, עורכת הדין בתיה שחר ואת עדותה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.2.07, בה המליצה על מתן הפטר לאלתר לחייבים.
 
למסמכים אלה צורף פסק הדין של  בית המשפט המחוזי בנצרת, שניתן ביום 26.2.07 על ידי השופט שאהר אטרש, רשם בית המשפט המחוזי ואשר קבע, כפי שכבר הזכרנו לעיל, כי הוא מקבל את בקשת ב"כ הכנ"ר ומכריז על החייבים כפושטי רגל, אך בשל העדר תועלת לנושים (למעט אפשרויות גביית החוב העומדות לרשות בנק הפועלים, שהוא נושה מובטח במשכנתא), ובשים לב לנסיבותיהם המיוחדות והחריגות של החייבים, הוא עושה שימוש בסמכותו על פי סעיף 18 ה (א) (3) לפקודה ונותן לחייבים הפטר מיידי מחובותיהם. כן הורה בית המשפט על ביטול כל המגבלות שהוטלו על החייבים במסגרת צו הכינוס.
 
בבדיקה שנעשתה על ידי הסניף המבצע, תוך הלימוד היסודי של המסמכים שבתיק, עוררה סוגיית פשיטת הרגל של המבקשים תהיות וחששות. התיק הוחזר אל ההנהלה הראשית של הבנק המממן, לשם בדיקה חוזרת בעניין זה וקבלת חוות דעת משפטית של היועצים המשפטיים של הבנק.   
 
בבוקרו של יום הששי, 20.7.07, קיבל הח"מ הודעה טלפונית בהולה מאת יועצת המשכנתאות בסניף דניה של הבינלאומי, כי המשך הטיפול בתיק ההלוואה הושהה, על פי הוראת המנהל הכללי, עד לקבלת חוות דעת משפטית מאת היועצים המשפטיים של הבנק. כל הסברינו כי ניתן הפטר חלוט על ידי בית המשפט לא הועילו. הטיפול בהליכי בצוע ההלוואה הופסק "עד להודעה חדשה".  והזמן הלך והתקצר.
                                                                  17
קיימתי פגישה מיידית עם אבנר ברנאי על אם הדרך, תחת עץ האלון העתיק במבואות זכרון יעקב. התייעצנו טלפונית עם בני משפחה אחרים. כן פנה אלינו ביוזמתו ידיד של פרופ' יעקב ברנאי, אחיו של אבנר, מימי היותם סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. ידיד זה,  בעבר המנהל הכללי של  אחד ממשרדי הממשלה ובנקאי בכיר וכיום איש עסקים בינלאומי, ידע כי הגשנו בראשית הדרך בקשה נוספת לאחד הבנקים, אשר עד אותו מועד טרם נתן את החלטתו העקרונית בבקשה. הוא הציע את עזרתו.  
 
מפאת קוצר הזמן פנינו, אבנר ברנאי ואנכי, בבוקרו של יום ראשון, ה- 22.7.07, אל הכונס הרשמי במשרד המשפטים במחוז חיפה והצפון בבקשת פגישה דחופה. נענינו מיד. נפגשנו עם עורכת הדין בתיה שחר ועם גב' מ.ח., העוזרת הראשית לכונס הרשמי. הבהרנו להן את הסוגיה בה נתקל הבנק הבינלאומי.
 
גב' מ.ח., בשם הכונס הרשמי, במכתבה מיום 22.7.2007, כותבת: "הנני מתכבדת להודיעך, כי ביום 26.2.07  קיבלו  החייבים  (ברנאי  אבנר ומזל) הפטר לאלתר על כל חובותיהם בתיק אזרחי 163/06  ו- 162/06 בבית המשפט המחוזי בנצרת.  כמו כן בוטלו כל המגבלות שהוטלו עליהם במסגרת ההליך הנ"ל (ראה סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל נוסח חדש ה'תש"ם 1980)".
 
אנו העברנו את מכתב הכונס הרשמי מיידית אל המנהל הכללי של אגף המשכנתאות בבנק הבינלאומי, מר יגאל פלדבוי. הוספנו במכתבנו אליו בין היתר את הדברים הבאים: "הליך זה, ההפטר החלוט וביטול המגבלות, כפי שהסבירה היועצת המשפטית של הכונס הרשמי, בפגישתנו עמה ביום 22.7.07 במשרדה, משחרר מהבחינה המשפטית את ה"ה ברנאי אבנר ומזל ממעמד של פושטי רגל, והם משוחררים מטיפולו של הכונס הרשמי".
 
בינתיים פנינו שוב אל כונס הנכסים, שמונה ע"י בית המשפט עפ"י בקשת הנק הפועלים, בבקשה לאשר דחייה נוספת של מועד תשלום  יתרת החוב בסך  1,000,000 ₪ לבנק הזוכה – מתוקף הנסיבות. הזכרנו כי סכום של 150,000 ₪ הופקדו ביום  3.7.07 לחשבון הפיקדונות של משרדו וכן ניתנה ע"י החייבים המחאת זכות בסך 50,000 ₪ בגין פדיון כספי תנובה. עו"ד אילן מירון, כונס הנכסים בתיק זה, נענה לבקשתנו בחיוב והאריך, בהסכמת הבנק הנושה, את המועד כמבוקש.
                                                                  
בינתיים חלף שבוע יקר נוסף.
                                                                
י. אישור וביצוע – סוף דבר.
 
במהלך שבוע זה, בעוד היועצים המשפטיים של הבנק הבינלאומי דנים בסוגיית מעמדם המשפטי של אבנר ומזל ברנאי, התנהלו דיונים קדחתניים בקרב בני משפחת ברנאי ובינינו, והוצעו בטחונות נוספים להלוואה . במכתבנו מיום 29.7.07 למנהלת מדור המשכנתאות באגף המשכנתאות של הבנק הבינלאומי, פירטנו את ההצעות לביטחונות הנוספים.
 
הועלתה הצעתו של פרופ' יעקב ברנאי, אחיו של אבנר, להפקיד סכום ניכר בחשבון מיוחד נושא פירות, שישמש כביטחון להלוואה. כן הציע ביטחונות אישיים נוספים. במכתבו אל הבנק הבינלאומי כותב יעקב: "אבנר היה במשך עשרות שנים חקלאי משגשג וניהל את המשק שהורינו ייסדו בשנת 1933. לפני כשלוש שנים חלה (ותודה לאל שהחלים), והיות והיה איש המפתח במשק, לצערנו העסק קרס. אבנר הוא חלק ממשפחה מורחבת, ותיקה בארץ, חמה ותומכת וחבר בקהילת שדה יעקב, שגם היא נחלצה לעזרתו ללא סייג.   
 
"אני יעקב ברנאי, פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה, ורעייתי מרים, מנהלת בכירה בבנק, נחלצנו בעת משבר לעזרתו ואנו מתכוונים להמשיך ולתמוך בו ככל האפשר. גם המשפחה המורחבת, שנמנים עליה בעלי משרות בכירות, סייעה ותמשיך לתמוך באבנר ובמשפחתו.  אנו בטוחים כי המשכנתא המבוקשת תשולם במלואה מתוך ההכנסות שהמשק מייצר, כגון שכירויות, ובכך תישאר הנחלה בידי המשפחה".
                                                                
הרב מרדכי זמיר, רבה של קהילת שדה יעקב ושל המועצה האזורית עמק יזרעאל, כותב:
 
"מכיר אני את אבנר ברנאי ומשפחתו זה יותר משלושים שנה. באופן מיוחד ליוויתי את אבנר, מגדל הירקות, עשרות בשנים, בצד ההלכתי של גידול הירקות. במיוחד כאשר הפך להיות מהגדולים שבמגדלי ירק החסה לסוגיה. נושא השבת והחגים, בצד הקטיף, האחסון והשיווק, העסיק אותנו מאד. נמצאו פתרונות יצירתיים משמעותיים שיושמו למעשה. אבנר ברנאי הוא בן למשפחה חיובית וערכית, אוהבי אדמה ואוהבי הבריות. נדהמנו מהנפילה הבריאותית והכלכלית. ראויים הם לכל מאמץ של חילוץ ע"י עזרה ותמיכה, בכדי להעמידם על רגליהם.   לא רק אני אלא גם הציבור ביישובנו הוותיק חושב שהם ראויים לכך".
 
ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, מר אייל בצר, כותב:
 
"אבנר הוא חקלאי מנוסה, שמשק הירקות שלו היה אחד הגדולים במושבי הארץ, ונחשב כגדול מגדלי החסה בישראל. לפני כשלוש שנים פקד אותו אירוע לב. לאבנר נגרם  נזק בריאותי כבד.    כן פקד את משקו אירוע רשלנות של חברת ריסוס,  
 
"מאבקו המתמשך לשיקום ראוי לציון, כמו גם התמיכה הרחבה לה הוא זוכה מהמשפחה ומהאגודה. משקו של אבנר ברנאי הוא משק עתיר השקעה, שמחוברים לו נכסים רבים אשר ניתן להשכירם. לנוכח הפיתוח הרב במושבי העמק, אנו עדים לעליה רבה בביקושים ולתשואות מאמירות בגין השכרת נכסים.
 
"מכל האמור לעיל אין אני צופה בעיה ביכולת המשפחה לעמוד בתנאי ההחזר הנדרשים. יורשה לי להוסיף, כי מהיכרותי רבת השנים עם המשפחה, אין לי ספק לגבי עמידתם בהתחייבויותיהם הכספיות שהם לוקחים על עצמם. נודה אם תאושר ההלוואה כנדרש".  
 
ביום 6.8.07 כתבנו להנהלת הבנק הבינלאומי מכתב נוסף, בו הדגשנו את הפוטנציאל הכלכלי הרב הטמון במשק ברנאי, המנוצל כיום רק בחלקו, והוספנו: "- - - החלצותה של משפחת ברנאי לשלוחותיה וידידיהם במושב שדה יעקב ובעמק יזרעאל כולו, לסייע לאבנר ולמזל ברנאי, אומרת יותר מכל דיבור ומילה כתובה, אילו בני אדם הם: אמינים, חרוצים, ישרים ולוחמים.  אין זו בקשה רגילה. גם אין הם אנשים רגילים. - - - אנו יודעים: בנק הוא עסק ועל מנהליו לשקול היטב סיכונים וסיכויים. אולם זהו מקרה בו יכול הבנק – גם לתת אשראי שקול ומובטח וגם לגלות את אותה רוח נאדרה שבאדם!".        
 
הבקשה אושרה סופית והתיק הועבר להשלמת ההליכים לסניף המבצע בחיפה.
                                                                 
אולם הזמן אזל. ביום  13.8.07 פנינו שוב אל הנהלת הבנק הנושה ואל כונס הנכסים מטעמו, באמצעות עורך הדין של משפחת ברנאי, ובקשנו ארכה נוספת להשלמת ההליכים ולבצוע ההלוואה, הרי ההלוואה נועדה מלכתחילה לסילוק היתרה המוסכמת שחבה משפחת ברנאי לבנק זה. בהערכה רבה אנו מציינים, כי הארכה הנוספת ניתנה ללא היסוס, אך נקבע כי זו ארכה אחרונה וכי ארכה נוספת לא תינתן.
 
ההליכים הושלמו, הסכם ההלוואה ונספחיו נחתמו על ידי הלווים והֶעָרב פרופ' יעקב ברנאי והומצאו "מכתבי הכוונות" הסופיים מאת הבנק הנושה ומאת כונס הנכסים, לפיהם הם התחייבו כלפי הבנק הבינלאומי, כי לאחר תשלום הסך 1,000,000 ₪ לסילוק חוב ברנאי בבנק הנושה, תבוטל המשבנתא הראשונה הרשומה לטובתו ויבוטל כינוס הנכסים.
 
התיק הועבר לבחינה ולבדיקה אחרונה במדור המשכנתאות, בהנהלה הראשית של הבנק המממן בתל אביב.
 
מועד סיום הארכה עמד לפוג ביום  30.8.07.
 
ביום 28.8.07 הודיעה לי בוחנת תיקי המשכנתאות של הבנק המממן בהנהלתו הראשית, כי  בפסק דין "המשקם", שניתן על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, בעניין משק ברנאי, נאמר כי אבנר ברנאי הסדיר את פירעון כל חובותיו במסגרת זו, אך לא נאמר דבר על פירעון חובותיה של רעייתו מזל ברנאי. ללא פסק שיכלול גם את מזל ברנאי בקטגוריה זו – עלול  ביצוע ההלוואה להתעכב.
 
כאן נכנס לתמונה עו"ד אייקו פרי, עורך הדין של משפחת ברנאי, שהוא גם "נאמן ההסדר" יחד עם עורך דין נמרוד טפר מתל אביב. בשיתוף עם עו"ד אריה הרמלין, הוא הוא "המשקם" עצמו על פי חוק ההסדרים, שאותר ונחלץ לעזור, ניתנה תוך שעות ספורות תוספת לפסק "המשקם", ובה נאמר כי בהתאם לבקשת נאמני ההסדר, קובע ה"משקם" כי לפסק דינו הקודם בעניין ברנאי יתווסף שמה של ברנאי מזל.
 
המסמך האחרון מטעם הלווים הגיע לתעודתו.   
                                                                
זה היה ביום חמישי, 30.8.07, בשעות הצהרים. לשכת רישום המקרקעין בנצרת נסגרה לקבלת קהל בשעה 12.30. היא תפתח לקבלת קהל רק ביום ראשון, השני לספטמבר. שוב נחלץ לעזרתנו, לאחר שנוכח שהאיחור הוא "טכני" בלבד, בא כוח הבנק הנושה וכונס הנכסים, עו"ד אילן מירון.
 
ביום חמישי בשעות הערב קיבלתי מידי הבנק הבינלאומי את שטרי המשכנתא, חתומים כחוק, לשם רישומם בלשכת רישום המקרקעין. לשטרי המשכנתא צורף מכתב הבינלאומי, מיועד לכונס הנכסים ולבנק הפועלים, בו הובטחה העברה בנקאית של סכום ההלוואה, לסילוק מלא וסופי של חובם של ברנאי בבנק הפועלים, מיד לאחר רישום המשכנתא .
 
במקביל הצטייד אבנר ברנאי, לפי הנחיותינו, באישורים הדרושים המיועדים לרשם המקרקעין מאת בנק הפועלים ומאת כונס הנכסים. שוב נפגשנו, אבנר ואני, תחת עץ האלון העתיק במבואות זכרון יעקב, לשם מסירת המסמכים ומתן הנחיות.
 
ביום 2.9.07 חתמו אבנר ומזל ברנאי על שטרי המשכנתא בפני עורך דינם, והמשכנתא נרשמה כחוק בספרי המקרקעין בנצרת. שטרי המשכנתא והנסח החדש נמסרו לבנק הבינלאומי בחיפה.
 
ביום 5.9.2007 בוצעה ההלוואה ופרק ראשון בפרשת ברנאי הגיע לקיצו. החל פרק שיקום המשק, שנמסר לידיה הצעירות של אורית, בת הדור השלישי למשפחת חלוצים, עדינה ואורי ברנאי, שעלו לארץ ישראל בשנת 1933,  ערב עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה.
 
אז לכל מי שנתן יד וסייע במעשה זה – מלוא הערכתנו ותודתנו.                                                                                             
 
______________________
כתב: עודד איתן,  "איתן-מילר יועצים למימון".
< לעמוד הקודם